משלוח חינם - בהזמנת 2 מוצרים ומעלה
טיפול בשבר בקרסול עד לאיחוי מלא של העצם אורך לרוב מספר שבועות עד מספר חודשים. מאחר ושבר בקרסול מסב לנפגעים סבל רב וגם מפריע מאוד לתפקודם השוטף, חשוב לדעת כי נטילה של תוספי סידן לטיפול בשברים עשויה לזרז באופן ניכר את הטיפול וההחלמה.
שבר בקרסול יכול להגרם ממספר סיבות: מכה ישירה במפרק עצמו, זעזוע חזק בכף הרגל בשל נפילה מגובה, סיבוב יתר של המפרק בעקבות מעידה או תנועה לא נכונה, שבר מאמץ המתפתח לאורך זמן, שבר תלישה בו קרע ברצועות העוטפות את המפרק מביא לתלישה של חלק מרקמת העצם, וכן אוסטאופורוזיס, בריחת סידן הגורמת להיחלשות העצמות.
שבר בקרסול הנגרם על ידי טראומה עלול להיות מלווה בקול של פיצוח עצם, ברגע קרות השבר, ובכאבים עזים וחדים לצד מוגבלות משמעותית מאוד בתנועה – בדריכה, בהליכה, בכיפוף הקרסול ובהטלת משקל על הרגל. כמו כן, בתוך דקות ספורות מרגע הטראומה אזור השבר יתנפח, יתכן שינוי בצבע הקרסול שיהפוך לכהה יותר, ותיתכן גם הופעת שטפי דם.
כאשר השבר הינו שבר מאמץ – הסימפטומים יתבטאו בכאבים עמומים אך מורגשים, שיחלו לרוב עוד לפני היווצרות השבר עצמו, מעצם הלחץ על העצם, וילכו ויתעצמו ככל שהפגיעה בה תחריף.
במידה והשבר בקרסול לא יטופל, הוא עלול לגרום גם לזיהום ולנזק בכלי הדם ובעצבים.
הטיפול בשבר בקרסול נגזר מסוג השבר ומידת חומרתו, כאשר יש מקרים בהם הטיפול יהיה בקיבוע שיאפשר לעצם להתאחות, ובמקרים אחרים תידרש התערבות ניתוחית. בנוסף לטיפול האורתופדי ו/או הכירורגי, ניתן לזרז את איחוי השבר גם על ידי הגברת צריכת הסידן.
הסידן הוא חומר הגלם של העצמות שבגופנו, ובתקופה בה העצמות מתאחות ונבנות מחדש, יש צורך ברמות גבוהות יותר של סידן לטיפול בשברים. כמות הסידן המומלצת, לצריכה יומית, משתנה בהתאם לגיל, וכאשר אנו מדברים על רמות הסידן הדרושות לגוף, הכוונה היא לא רק לכמות שאנו צורכים, אלא גם ובעיקר, לכמות הסידן שהגוף שלנו מסוגל לספוג מהמזון. כלומר, גם כשהתזונה שלנו כוללת את מלוא כמות הסידן המומלצת לגוף, במרבית המקרים, ספיגת הסידן בגוף, אינה מספקת, ובפרט כשיש צורך בכמויות מוגברות יותר של סידן לשם טיפול בשבר בקרסול. מסיבה זו אנשים רבים נוטלים תוספי סידן שמטרתם להגביר את רמות ספיגת הסידן בגוף.
כפי שהבנו, תרומתו של הסידן לטיפול בשבר בקרסול, ובשברים בכלל, היא משמעותית וידועה. אלה שמרבית תוספי הסידן מבוססים על סידן פחמתי גבישי, המתמוסס רק בסביבה חומצית, ולכן, בכדי שהם יעבדו ביעילות, יש להקפיד ליטול אותם מיד בתום הארוחה, ולא בסמיכות לאכילה של מאכלי חלב. אילוצים אלו מקשים מאוד על ציבור משתמשי התוספים, ובכל מקרה מדובר על השגת רמות ספיגה של כ- 30% בלבד.
במחקר שנערך על סרטנים כחולים, זן סרטנים הידוע ביכולתו להצמיח במהירות שריון חדש, כחלק מתהליך הגידול, התגלה כי לצורך הצמחת השריון החדש, הסרטנים הכחולים מייצרים בגופם שני מאגרים של סידן פחמתי אמורפי. בניגוד לסידן הגבישי, חלקיקיו של הסידן האמורפי קטנים יותר ואינם בעלי צורה אחידה ולכן הוא מתמוסס בקלות רבה יותר.
במחקר נוסף שנערך בבי"ח איכילוב, נמצא כי בשל השוני במסיסות, הסידן האמורפי, נספג בגוף בכמות של פי 2 ויותר מאשר הסידן הגבישי, ולכן הוא משפר את ספיגת הסידן בתאים, גם בסביבה שאינה חומצית. כמו כן נמצא גם כי הסידן האמורפי מעודד תהליכי בניית עצם בכך שהוא מגדיל את כמות התאים בוני העצם בגוף (התאים האוסאובלסטיים) ובנוסף התגלה גם כי הסידן האמורפי מנטרל חומציות במצבי דלקת.
מכאן, שעל מנת לזרז טיפול בשבר בקרסול, מומלץ ליטול תוספי סידן אמורפי, המגבירים באופן ניכר מאוד את זמינות הסידן לתאים, וגם את כמות התאים בוני העצם. התוספים אינם גורמים לתופעות לוואי וניתן לקחת אותם בכל שעות היום, ללא תלות בזמני הארוחות וגם בסמיכות לצריכת מוצרי חלב.
לרכישת סידן אמורפי נא ללחוץ כאן
שברים בקרסול נגרמים בעיקר כתוצאה מחבלות וטראומות ישירות. נפילות, תאונות דרכים ופגיעות ספורט הן מהסיבות השכיחות ביותר. פעמים רבות, נקעים ועיוותים חריפים במפרק הקרסול עלולים להוביל לשבר, במיוחד בפעילויות ספורטיביות הדורשות תנועות פתאומיות ושינויי כיוון.
בקרב ספורטאים ורקדנים נפוצים גם שברי מאמץ, הנגרמים מעומס חוזר ושחיקה הדרגתית. גורמי סיכון נוספים כוללים צפיפות עצם נמוכה, גיל מתקדם, וחוסר איזון בין קבוצות שרירים תומכות.
מבחינה רפואית, מבדילים בין סוגי שברים שונים: שברים פשוטים (סדק בעצם), שברים מורכבים (שברים במספר עצמות), שברים סגורים (העור נשאר שלם) ושברים פתוחים (העצם חודרת דרך העור). סוג השבר משפיע ישירות על זמן האיחוי ותהליך ההחלמה.
התסמינים הראשוניים המעידים על שבר בקרסול כוללים כאב חד, נפיחות מקומית, קושי או אי-יכולת לשאת משקל על הרגל, ובמקרים חמורים – עיוות חזותי של האזור. בהגעה לחדר מיון או למרפאה אורתופדית, הרופא יבצע בדיקה פיזית ויפנה לבדיקות הדמיה.
צילום רנטגן הוא בדיקת ההדמיה הראשונית והנפוצה ביותר, המאפשרת לזהות את מיקום השבר וחומרתו. במקרים מורכבים יותר, ייתכן צורך בבדיקת CT להערכה מדויקת יותר של מבנה השבר, או בדיקת MRI לזיהוי פגיעות ברקמות הרכות סביב השבר.
אבחון מדויק הוא קריטי להתאמת תוכנית טיפול אופטימלית, ולהערכת זמן האיחוי הצפוי. סיווג השברים לפי חומרתם מסייע לרופאים להחליט האם נדרש טיפול שמרני או התערבות ניתוחית.
הטיפול בשבר בקרסול נחלק לשתי גישות עיקריות: טיפול שמרני וטיפול ניתוחי. בשברים יציבים ללא הזזה משמעותית של העצמות, הטיפול השמרני כולל קיבוע באמצעות גבס, סד או נעלי הליכה מיוחדות. גישה זו מאפשרת לעצם להתאחות בצורה טבעית, כשמשך הקיבוע נע בין 4-8 שבועות, בהתאם לחומרת השבר וגיל המטופל.
לעומת זאת, שברים לא יציבים או כאלה עם הזזה משמעותית של העצמות מחייבים התערבות ניתוחית. בניתוח מבוצע קיבוע פנימי באמצעות ברגים, פלטות או חוטים, המאפשרים יישור מדויק של העצמות ותמיכה מכנית לאורך תהליך האיחוי. זמן ההחלמה לאחר ניתוח נע בין 12-16 שבועות עד לאיחוי מלא.
תמיכה תזונתית נאותה עשויה לסייע בהאצת תהליך איחוי השבר. מינרלים כמו סידן ומגנזיום חיוניים לבניית עצם חזקה ולתהליכי איחוי תקינים. מוצרים כמו אמורפיקיור מספקים סידן אמורפי בצורה מהירה אמורפית הנספגת בגוף ביעילות, ועשויים לתמוך בתהליכי הריפוי והשיקום.
השיקום הפיזיותרפי מתחיל כבר בשלבים הראשונים לאחר הפציעה ונמשך עד להחלמה מלאה. בשלב הראשוני, כשהקרסול עדיין מקובע, מתמקד הטיפול בהפחתת נפיחות, שימור טווחי תנועה במפרקים הסמוכים ומניעת ניוון שרירי.
עם הסרת הקיבוע, מתחיל שלב השיקום האקטיבי הכולל תרגילים לשיפור טווח התנועה, חיזוק שרירי הרגל והקרסול, ושיפור שיווי המשקל והיציבה. תרגילי שיווי משקל על משטחים לא יציבים, שימוש בגומיות התנגדות וביצוע תרגילים פונקציונליים הם חלק בלתי נפרד מתהליך השיקום.
העמסה הדרגתית על המפרק היא קריטית לקידום ההחלמה ולחיזוק העצם. פיזיותרפיסטים משתמשים באביזרי עזר כמו קביים, מקל הליכה או סדים שונים בהתאם לשלב השיקום. משך הזמן הממוצע לחזרה לפעילות רגילה נע בין 3-6 חודשים, כשחזרה מלאה לפעילות ספורטיבית תחרותית עשויה להימשך עד שנה במקרים מורכבים.
מניעת שברים חוזרים בקרסול מתחילה בחיזוק נכון של שרירי הרגל והקרסול. תרגילים ייעודיים לחיזוק שרירי הכף רגל, שוק וירך, לצד תרגילי יציבות, יכולים לספק תמיכה משמעותית למפרק הקרסול.
חשוב להקפיד על נעליים מתאימות המספקות תמיכה נאותה, במיוחד בעת פעילות גופנית. אנשים שחוו שבר בעבר עשויים להפיק תועלת משימוש בסדים או מדרסים מותאמים אישית.
תזונה עשירה במינרלים תומכי עצם כמו סידן, מגנזיום וויטמין D חיונית לשמירה על צפיפות עצם תקינה. במקרים של חסרים תזונתיים, ,תוכלו להיעזר בתוספי תזונה איכותיים כמו אלו שמוצעים לטיפול בשבר.
הקפדה על טכניקות נכונות לנחיתה ולתנועה בספורט, חימום מתאים לפני פעילות והימנעות מעייפות יתר הם גורמים משמעותיים נוספים בהפחתת הסיכון לשברים חוזרים.
זמן האיחוי של שבר בקרסול תלוי בגורמים רבים כולל גיל המטופל, מיקום וחומרת השבר, ושיטת הטיפול. בממוצע, שברים פשוטים בקרסול מתאחים תוך 6-8 שבועות בטיפול שמרני, בעוד שברים מורכבים הדורשים התערבות ניתוחית עשויים להימשך 12-16 שבועות לאיחוי מלא. עם זאת, החזרה לתפקוד מלא עשויה להימשך זמן רב יותר.
ההחלטה לגבי נשיאת משקל על הרגל תלויה בסוג השבר וביציבותו. בשברים מסוימים, הרופא עשוי להמליץ על אי-נשיאת משקל מוחלטת למשך מספר שבועות, בעוד במקרים אחרים ניתן להתחיל בנשיאת משקל חלקית בסיוע אביזרי עזר. חשוב להקפיד על הנחיות הרופא המטפל ולהימנע מנשיאת משקל מוקדמת מדי, שעלולה לפגוע בתהליך האיחוי.
הסימנים המדאיגים כוללים: כאב עז שאינו מגיב למשככי כאבים, נפיחות שאינה יורדת, אודם וחום מקומי, הפרשה מאזור הניתוח (במקרה של התערבות ניתוחית), חום גבוה, וכאב חד בשוק בליווי נפיחות ורגישות (העלול להעיד על קרישי דם).
בנוסף, אי-התקדמות בתהליך האיחוי (אי-איחוי) עשויה להתבטא בכאב מתמשך וחוסר יציבות. בכל מקרה של הסימנים האלו, יש לפנות מיד לרופא המטפל.
רוב הספורטאים יכולים לחזור לפעילות מלאה לאחר שבר בקרסול, אך התהליך דורש סבלנות ושיקום מקצועי. החזרה לספורט תחרותי מתבצעת בשלבים, ועשויה להימשך 6-12 חודשים בהתאם לחומרת השבר וסוג הספורט. גורמים המשפיעים על הצלחת החזרה כוללים איכות הטיפול הראשוני, הקפדה על תכנית השיקום, וחיזוק נכון של השרירים התומכים במפרק. תמיכה תזונתית מתאימה, הכוללת מינרלים חיוניים לבריאות העצם, עשויה לסייע בהשגת תוצאות אופטימליות.
ראה גם:
המוצר:
שתפו:
מאמרים נוספים
