משלוח חינם - בהזמנת 2 מוצרים ומעלה
סיבוב חד של הקרסול. בעיטה חזקה לכדור. זינוק מהבלוקים בתחילת ריצה. ואז קול "פצ" קטן, וכאב שלא נגמר. הרבה פעמים זה נקע. אבל לפעמים זה משהו אחר לגמרי: גיד או רצועה שתלשו פיסת עצם שלמה מהמקום שלה. זה שבר תלישה, והוא מתנהג אחרת מכל שבר אחר.
ברוב השברים, כוח חיצוני שובר את העצם: מכה, נפילה, תאונה. בשבר תלישה הסיפור הפוך. כאן העצם נשברת מבפנים, מהמשיכה של הרקמה שמחוברת אליה.
הנה מה שקורה. גיד מחבר שריר לעצם, ורצועה מחברת עצם לעצם. כששריר מתכווץ בפתאומיות ובעוצמה, הגיד מושך את העצם בכוח אדיר. אם הכוח גדול מדי, הגיד לא נקרע. במקום זה, הוא תולש את פיסת העצם שאליה הוא מחובר ולוקח אותה איתו.
דוגמה קלאסית: ספרינטר שמזנק מהבלוקים. השריר האחורי של הירך מתכווץ בכל הכוח כדי להניע את הגוף קדימה. אצל מבוגר עם עצם חזקה, השריר פשוט עובד. אצל נער בן 14, אותה משיכה בדיוק יכולה לתלוש פיסת עצם מהאגן. אותה תנועה, תוצאה אחרת לגמרי, וההבדל כולו בגיל של העצם.
לכן שבר תלישה נפוץ דווקא בתנועות ספורט נפיצות, ולא רק בתאונות דרכים או נפילות. רוצים להבין לעומק את ההבדלים בין כל סוגי השברים? ריכזנו הכל במהו שבר – המדריך המקיף.
שבר תלישה לא בוחר אזור אחד בגוף. הוא קורה בכל מקום שבו גיד או רצועה חזקים נפגשים עם עצם. אלה שלושת המוקדים הנפוצים.
הקרסול הוא האזור הקלאסי. סיבוב פנימה של כף הרגל, מה שמוכר כנקע היפוך, מותח את הרצועות בצד החיצוני עד שהן תולשות פיסה מעצם הקרסול. התסמינים דומים מאוד לנקע רגיל: נפיחות, כאב סביב הקרסול, וקושי לדרוך. בגלל הדמיון הזה, הרבה אנשים מתייחסים לזה כמו לנקע ולא הולכים לבדיקה. זו טעות שעולה זמן יקר.
על האבחון, הטיפול וזמני ההחלמה הספציפיים לקרסול הרחבנו בטיפול בשבר בקרסול – תסמינים וטיפול.
בברך, הפגיעה השכיחה היא תלישה של הזיז שאליו מחובר גיד הפיקה, או תלישה בנקודה שבה הרצועה הצולבת הקדמית נאחזת בעצם השוק. הזיז הזה נקרא גבשושית השוק. אצל מתבגרים, ששם העצם עדיין רכה יחסית, זה קורה הרבה יותר. הסימן המובהק: כאב חד בקדמת הברך מיד אחרי קפיצה או בלימה פתאומית, ולפעמים חוסר יכולת ליישר את הרגל.
זה הסוג שהכי מפתיע אנשים. לאגן נאחזים שרירי הירך והישבן הגדולים בכמה נקודות. אצל ספורטאים צעירים, זינוק לספרינט או בעיטה חזקה יכולים לתלוש את אחת הנקודות האלה. הכאב מופיע בבת אחת, עמוק במפשעה או בישבן, והפעולה שגרמה לו נעצרת על המקום. אם הילד שלכם שיחק כדורגל ופתאום צלע הביתה אחרי בעיטה, שווה לבדוק את זה ברצינות.
יש כאן קבוצה אחת שבולטת מעל כולן: מתבגרים ספורטאים, בערך בגילאי 11 עד 17.
הסיבה מעניינת. בנקודות שבהן הגידים נאחזים בעצם יש אצל מתבגרים לוחיות גדילה, רקמה רכה יחסית. השריר והגיד כבר חזקים, אבל העצם שמאחוריהם עוד לא הספיקה להתקשות. אז כשמגיע כוח גדול, החוליה החלשה בשרשרת היא העצם, והיא נתלשת.
קחו דוגמה מוכרת: נער שחקן בקבוצת נוער, מתאמן ארבע פעמים בשבוע, ובמשחק בשבת מזנק לכדור ונופל עם כאב חד במפשעה. זה לא "סתם נמתח". אצל ספורטאי צעיר בעומס כזה, זה בדיוק התרחיש של שבר תלישה באגן.
מעבר לקבוצה הזו, בסיכון גבוה יותר נמצאים גם ספורטאים בענפים נפיצים: ספרינטרים, שחקני כדורגל וכדורסל, מתעמלים ורקדנים. גם מי שכבר עבר נקע קרסול בעבר חשוף יותר לפגיעה חוזרת. ובגיל מבוגר, כשהעצם מאבדת מהחוזק שלה, גם פעולה פחות אלימה יכולה להספיק.
הדקות הראשונות חשובות. מה שתעשו ברגע הפגיעה משפיע על קצב ההחלמה בהמשך. הכלל המנחה פשוט, וקוראים לו מנוחה, קרח, לחץ והרמה.
קודם כל, עצרו. אל תנסו "ללכת את זה". כל דריכה על אזור שנפגע יכולה להזיז את פיסת העצם ולהחמיר את המצב.
הניחו קרח על האזור, עטוף במגבת, לכמה דקות בכל פעם. חבשו בתחבושת אלסטית בלחץ עדין, לא חזק מדי, כדי לא לחסום את זרימת הדם. והרימו את הגפה מעל גובה הלב כשאתם שוכבים, כדי שהנוזלים יתנקזו והנפיחות תרד.
מה לא לעשות? אל תחממו את האזור ביממה הראשונה, אל תעסו אותו, ואל תנסו "לתקן" אותו בעצמכם. אם הכאב חזק, הנפיחות גדלה, או שאי אפשר להזיז את הגפה, גשו לחדר מיון. עדיף צילום מיותר על פני שבר שמתאחה במקום הלא נכון.
הצעד הראשון תמיד זהה: צילום רנטגן. ברוב המקרים פיסת העצם התלושה נראית בצילום בבירור. כשהשבר קטן או חבוי, הרופא עשוי להוסיף בדיקת CT או MRI כדי לראות את התמונה המלאה ולהעריך כמה הפיסה זזה ממקומה.
הטיפול תלוי בעיקר בדבר אחד: כמה רחוק הפיסה התרחקה.
כשהפיסה במקומה או זזה מעט, הטיפול שמרני. מנוחה, קיבוע בגבס או במגף אורתופדי, הימנעות מהעמסה על האזור, ואחר כך תהליך שיקום הדרגתי. לרוב זה מספיק.
כשהפיסה התרחקה הרבה, או כשהיא נמצאת בתוך מפרק, נכנס לתמונה ניתוח. המנתח מחזיר את הפיסה למקומה ומקבע אותה עם בורג או חוט. זה נשמע מאיים, אבל ברוב המקרים מדובר בהליך מקובל עם תוצאות טובות.
הניתוח, אגב, הוא רק ההתחלה. בין אם טופלתם בגבס ובין אם עברתם ניתוח, אחריו מגיע שלב השיקום. בלי שיקום נכון השריר נחלש, המפרק מתקשח, והסיכון לפגיעה חוזרת עולה. פיזיותרפיסט יבנה לכם תוכנית שמחזירה בהדרגה את טווח התנועה, אחר כך את הכוח, ורק בסוף חזרה לפעילות מלאה.
אין מספר אחד שמתאים לכולם. הזמן תלוי באזור הפגיעה, בגיל, ובשאלה אם נדרש ניתוח.
שבר תלישה בקרסול שטופל בשמרנות מחלים בדרך כלל תוך שישה עד שמונה שבועות. תלישות באגן יכולות לקחת יותר, לפעמים חודשיים עד שלושה עד לחזרה מלאה לספורט. אצל מתבגרים ההחלמה נוטה להיות מהירה יותר, כי הגוף הצעיר בונה עצם ביעילות.
חשוב להבין שההחלמה לא קורית בקפיצה אחת, אלא בשלבים. בשלב הראשון מקבעים ומגנים על האזור. בשלב השני מתחילים להזיז אותו בעדינות, בטווח מבוקר. בשלב השלישי בונים מחדש את כוח השרירים סביב הפגיעה. ורק בסוף חוזרים לספורט, בהדרגה. קיצור של אחד השלבים, בעיקר חזרה מוקדמת מדי לשדה, הוא הסיבה הנפוצה ביותר לפגיעה חוזרת.
ופה מגיע החלק שאנשים נוטים לפספס. בזמן שהעצם מתאחה, הגוף נמצא בעבודת בנייה אינטנסיבית, והוא צריך חומרי גלם. סידן הוא אבן הבניין המרכזית של העצם. כשהתזונה לא מספקת ממנו מספיק, הגוף מושך אותו מהמאגרים שבעצמות עצמן.
כאן נכנס לתמונה הסידן שאתם צורכים. חברת אמורפיקיור פיתחה סידן קרבונט אמורפי, בגודל ננומטרי המתאפיין בספיגה מוגברת לעומת סידן רגיל. על בסיס הטכנולוגיה הזו פותחה סדרת תוספים ובה דנסיטי ו-pH Direct. שמספקים לגוף סידן זמין בתקופה שבה הוא עובד קשה על בניית העצם.
צריך שנהיה מדויקים: סידן אינו מטפל בשבר תלישה ואינו מחליף את הטיפול הרפואי. הוא חלק מהתמיכה התזונתית בעצם בריאה ובשגרת התזונה היומית.
מסר זה לא נבדק על-ידי משרד הבריאות. מוצר זה איננו תרופה ואינו מיועד לאבחן, לטפל, לרפא או למנוע מחלה כלשהי.
רוצים לתת לגוף סידן שנספג באמת, ולא רק עובר דרכו? כדאי להכיר את דנסיטי בספיגה מוגברת באתר אמורפיקיור.
אי אפשר להבטיח מניעה מלאה, אבל אפשר להוריד את הסיכון. חימום רציני לפני אימון מכין את הגידים והשרירים לעומס. עלייה הדרגתית בעצימות, בלי קפיצות חדות בכמות האימון, מפחיתה את העומס הפתאומי על נקודות החיבור. ואצל ילדים ומתבגרים, חשוב לא להגזים בכמות האימונים בלי מנוחה מספקת. גוף צעיר שלא מקבל זמן להתאושש חשוף הרבה יותר לפציעה.
ברוב המקרים בין שישה לשמונה שבועות, כשמדובר בשבר שטופל בקיבוע בלי ניתוח. אם הפיסה זזה הרבה ונדרש ניתוח, הוסיפו עוד כמה שבועות של שיקום. הגיל משפיע גם הוא: צעירים מחלימים מהר יותר.
כשפיסת העצם התרחקה הרבה ממקומה, או כשהיא יושבת בתוך מפרק. כשהפיסה נשארה במקומה, רוב הרופאים יעדיפו קיבוע ומנוחה על פני ניתוח.
לבד כמעט אי אפשר לדעת, כי התסמינים דומים מאוד. ההבדל מתגלה רק בצילום רנטגן. לכן הכלל פשוט: כאב חזק שלא משתפר אחרי כמה ימים מצדיק בדיקה, גם אם זה נראה לכם "סתם נקע".
עדיף שלא, עד שרופא בדק אתכם. דריכה על פיסת עצם תלושה עלולה להזיז אותה עוד ולהאריך את ההחלמה. אם יש כאב חד בדריכה, קחו את זה כסימן להפסיק ולגשת לבדיקה.
באגן של מתבגרים יש לוחיות גדילה רכות בנקודות שאליהן נאחזים שרירי הירך החזקים. בזינוק או בבעיטה השריר מושך בכוח, והעצם הצעירה נתלשת לפני שהשריר עצמו ייקרע. אצל מבוגרים, שהעצם שלהם כבר התקשתה, זה הרבה פחות שכיח.
רק אחרי שרופא או פיזיותרפיסט נתנו אישור, ולא לפי הרגשה. סימן טוב לחזרה הוא טווח תנועה מלא, כוח דומה לרגל הבריאה, וחוסר כאב בפעילות יומיומית. חזרה מוקדמת מדי היא הדרך הבטוחה לפגיעה חוזרת.
המוצר:
שתפו:
מאמרים נוספים
