משלוח חינם - בהזמנת 2 מוצרים ומעלה
נפילה על יד מושטת. כאב שלא עובר אחרי כמה דקות. נפיחות שרק גדלה במקום לרדת. ככה נראה רוב שברי היד בפועל, הרבה לפני שיש אבחנה רשמית.
השאלות שבאמת מטרידות אתכם ברגע כזה הן לא רק "מה עכשיו", אלא כמה זמן זה ייקח, ומה אפשר לעשות כדי לתמוך בתהליך ההחלמה בלי לפגוע בו.
היד בנויה מ-27 עצמות קטנות: עצמות שורש כף היד, עצמות המסרק, ופלנגות האצבעות. שבר יכול להיווצר בכל אחת מהן, ובחומרות שונות מאוד.
רוב השברים נוצרים מטראומה ישירה: נפילה, מכה, תאונה. יש גם קטגוריה שונה לגמרי, שבר מאמץ, שנוצר בהדרגה מעומס חוזר על אותה עצם, אצל ספורטאים או אנשים שמבצעים תנועה חוזרת ביד. מהו שבר ואיך העצם מתאחה בגוף זה בעצם תהליך ביולוגי מסודר, שבו הגוף בונה מחדש את רקמת העצם שלב אחר שלב.
איך יודעים שמדובר בשבר ולא בחבלה או מתיחה? אלה הסימנים השכיחים:
אם מופיע אחד מהתסמינים האלה, אין טעם לחכות שהכאב "יעבור לבד". פנייה לבדיקה רפואית מוקדמת היא מה שמונע סיבוכים בהמשך.
לא כל שבר ביד זהה. חלוקה בסיסית עוזרת להבין מה צפוי בהמשך.
שבר פשוט: העצם נשברת לשני חלקים בלבד, בדרך כלל בקו ישר. זה הסוג הקל יחסית לטיפול, ולעיתים קרובות מסתפקים בקיבוע בגבס.
שבר מרוסק: העצם נשברת לשלושה חלקים או יותר, בדרך כלל בעקבות חבלה בעוצמה גבוהה. שברים כאלה דורשים לעיתים ניתוח לקיבוע מדויק.
שבר תוך מפרקי: קו השבר עובר דרך המפרק עצמו, ולכן מצריך טיפול זהיר במיוחד כדי לשמור על טווח התנועה.
זהו אחד השברים הנפוצים ביותר בגוף, ובמיוחד השבר בעצם הרדיוס הדיסטלי, החלק התחתון של עצם האמה. הוא נגרם כמעט תמיד מנפילה על יד מושטת, ומופיע בשתי קבוצות גיל עיקריות: צעירים בספורט אקסטרים ומועדי נפילה, ומבוגרים בני 50 ומעלה שסובלים לעיתים גם מירידה בצפיפות העצם.
מדובר בשברים בעצמות המסרק, החלק הארוך שבין שורש היד לבין האצבעות. שבר כזה נגרם לרוב ממכה ישירה, למשל אגרוף שפגע במשהו קשה, ולכן הוא שכיח במיוחד באזור האצבע החמישית. הטיפול נע בין קיבוע בגבס לניתוח, בהתאם למידת התזוזה של חלקי העצם.
אלה מהשברים השכיחים ביותר מתוך כלל שברי היד. הם כוללים פגיעה באחת הפלנגות, עצמות האצבע הקטנות. שבר באגודל שכיח בתנועות סיבוב, בעוד שבר בזרת נגרם לרוב מטראומה ישירה. הקיבוע נעשה בדרך כלל בעזרת סד, ולעיתים באמצעות חבישה לאצבע סמוכה, שיטה שנקראת "טייפינג".
האבחון מתחיל בבדיקה גופנית, שבה הרופא בודק את טווח התנועה ואת מיקום הכאב המדויק. בהמשך נעשה צילום רנטגן, שמאשר את קיום השבר ומראה את חומרתו.
במקרים מורכבים יותר, כשיש חשד לפגיעה בסחוס או ברקמות סמוכות, ייתכן שיידרשו גם בדיקת CT או MRI. אלה משלימות את הרנטגן, ולא מחליפות אותו.
ההחלטה בין טיפול שמרני לטיפול ניתוחי תלויה בכמה גורמים: סוג השבר, מידת התזוזה של חלקי העצם, גיל המטופל, ואופי הפעילות היומיומית שלו.
כשהעצם לא זזה ממקומה, או כשניתן להחזיר אותה למקום בלי ניתוח, הטיפול המקובל הוא קיבוע בגבס למשך כשישה שבועות. כשמדובר בשבר מרוסק, בפגיעה בסחוס, או במקרים שבהם משיכה ידנית לא הצליחה להחזיר את חלקי העצם למקומם, שוקלים ניתוח.
לניתוח יש יתרון מעניין: לרוב אין צורך בקיבוע בגבס לתקופה ארוכה, וניתן להתחיל פיזיותרפיה כבר כשבוע לאחר הניתוח.
במהלך הניתוח מחזיר הרופא את חלקי העצם למקומם הטבעי, ומקבע אותם בעזרת ברגים, פלטות או סיכות, בהתאם לסוג השבר ולמיקומו. אחרי הניתוח, חלק מהמנתחים מעדיפים בכל זאת קיבוע קצר בסד, למשך כעשרה ימים, בעיקר כדי להקל על כאבים בשלב הראשוני.
חשוב לזכור שאין "טיפול נכון אחד" שמתאים לכולם. מוזיקאי או בעל מקצוע שפרנסתו תלויה בתפקוד מלא של כף היד, למשל, עשוי להעדיף לקחת את הסיכון שכרוך בניתוח, כדי לקצר את זמן החזרה לפעילות.
זו השאלה שכל מי שעבר שבר שואל ראשון, ואין לה תשובה אחידה. משך ההחלמה תלוי בסוג השבר, במיקומו, ובגיל ובמצב הבריאותי של המטופל.
באופן כללי:
אחרי הסרת הגבס, השיקום רק מתחיל. פיזיותרפיה מדורגת, תרגילי טווח תנועה, וחיזוק הדרגתי של השרירים, כל אלה חלק בלתי נפרד מהחזרה לתפקוד מלא.
תהליך השיקום בדרך כלל כולל כמה שלבים: הפחתה הדרגתית של הקיבוע, תרגילים להחזרת גמישות המפרק, ולבסוף חיזוק שרירי שנועד למנוע חולשה באחיזה. כאבים קלים אחרי הסרת הגבס הם תופעה שכיחה, אבל אם הכאב נמשך זמן רב או מתעצם, כדאי לחזור לרופא המטפל ולא להמתין.
עצם היא רקמה חיה, לא סטטית. כדי לבנות רקמת עצם חדשה באזור השבר, הגוף זקוק לאספקה סדירה של מינרלים, ובראשם סידן.
אמורפיקל, החברה שמאחורי אמורפיקיור, פיתחה טכנולוגיה ייחודית של סידן קרבונט אמורפי, שידוע בכינוי ACC. מדובר במבנה סידן בגודל ננומטרי, קטן משמעותית ממבנה הסידן הגבישי הרגיל, מה שמאפשר ספיגה גבוהה יותר בגוף. איך סידן קרבונט אמורפי (ACC) יכול לתמוך בתהליך ההחלמה משבר זו שאלה שנחקרה במסגרת מחקרים פרה קליניים, שבחנו את השפעת ה-ACC על תהליכי מינרליזציה של העצם.
באופן כללי, סידן קרבונט אמורפי עשוי לתרום לשמירה על מבנה עצם תקין, לתמוך בתהליכי מינרליזציה תקינים של רקמת העצם ולסייע בוויסות תהליכים דלקתיים המתרחשים במצבים אלו.
מסר זה לא נבדק על ידי משרד הבריאות. מוצר זה איננו תרופה ואינו מיועד לאבחן, לטפל, לרפא או למנוע מחלה כלשהי.
מי שמחפש דרך להעשיר את התזונה בסידן זמין וקל לספיגה, יכול להכיר את דנסיטי, תוסף הסידן המבוסס ACC לתמיכה בבריאות העצם. מדובר בתוסף תזונה, לא בתרופה, ולכן הוא לא מיועד לטפל בשבר או להחליף ייעוץ רפואי. נטילת תוסף סידן, כמו כל תוסף אחר, כדאי להתייעץ לגביה עם הרופא המטפל, בייחוד למי שנוטל תרופות קבועות או סובל מרגישויות ידועות.
רוב השברים ביד מגיבים היטב לטיפול נכון. יחד עם זאת, יש כמה סימנים שדורשים פנייה מיידית לרופא, גם אם כבר קיבלתם טיפול ראשוני:
תסמינים כאלה עשויים להעיד על פגיעה בכלי דם או בעצבים, ומחייבים בדיקה דחופה.
אי אפשר למנוע לחלוטין פציעות, אבל אפשר להקטין את הסיכון. כמה צעדים פשוטים עוזרים: שימוש בציוד מגן בענפי ספורט עם סיכון גבוה לנפילה, כמו רכיבה על אופניים או סקייטבורד, חיזוק שרירי כף היד והאמה דרך פעילות גופנית סדירה, ותשומת לב מיוחדת לבטיחות הבית אצל בני הגיל השלישי, שבהם שברים מתרחשים לעיתים קרובות מנפילה פשוטה בבית.
אצל אנשים עם ירידה בצפיפות העצם, גם נפילה קלה יחסית עלולה לגרום לשבר. מסיבה זו, שמירה על בריאות העצם לאורך זמן, כולל תזונה מתאימה ופעילות גופנית, היא חלק חשוב מהתמונה הכוללת, גם אם היא לא מונעת כל שבר אפשרי.
לא בהכרח. שברים יציבים ללא תזוזה משמעותית מטופלים לעיתים בסד חלקי בלבד. הרופא הוא זה שקובע את סוג הקיבוע המתאים, בהתאם לסוג השבר ולמיקומו.
שבר הוא פגיעה בעצם עצמה. נקע הוא פגיעה ברצועה שמייצבת מפרק. שני המצבים יכולים להרגיש דומה בתחילה, ולכן צילום רנטגן הוא הדרך היחידה לדעת בוודאות במה מדובר.
במקרים רבים כן, ואף מומלץ, כדי לשמור על טווחי תנועה במפרקים שלא מקובעים. עם זאת, זה תלוי במיקום השבר, ולכן כדאי לשאול את הרופא המטפל באופן ספציפי.
רק לאחר אישור רפואי מפורש, ולאחר שהושלם שיקום תנועתי ושרירי מלא. חזרה מוקדמת מדי מגבירה את הסיכון לפגיעה חוזרת באותו אזור.
תזונה עשירה בסידן, בוויטמין D ובחלבון תומכת בתהליכי בניית העצם באופן כללי. עם זאת, קצב ההחלמה תלוי בעיקר בגורמים כמו סוג השבר, הטיפול שנבחר, וגיל המטופל.
ברוב המקרים לא. הכאב בדרך כלל שוכך ככל שהעצם מתאחה ומתחזקת. כאב שממשיך זמן רב אחרי סיום תקופת הקיבוע, או כאב שמתעצם במקום להיחלש, מצריך בדיקה נוספת אצל הרופא המטפל.
המוצר:
שתפו:
מאמרים נוספים
