מגיע לך משלוח חינם - מ2 מוצרים ומעלה
מנופאוזה, ובשמה המוכר גיל המעבר (או גיל הבלות), היא התקופה בחיי האישה, שבה היא מפסיקה לקבל את המחזור החודשי (גיל הפסקת הווסת). זהו הגיל שבו נפסק ייצור האסטרוגן והפרוגסטרון בגוף,השחלות מפסיקות לשחרר ביציות, והאישה אינה יכולה עוד להרות. בעולם המערבי, הגיל הכרונולוגי השכיח לתחילתו של גיל המעבר הוא 50, אם כי ישנן נשים המגיעות אליו בגיל צעיר או מאוחר יותר. בעשורים האחרונים יש יותר ויותר מודעות לתסמינים המגיעים עם גיל המעבר וכן דרכי טיפול רבות ומגוונות להתמודדות עם התופעה.
גם אצל גברים, קיימת תופעה מקבילה הנקראית “אנדרופאוזה” – גיל העמידה. גברים חווים ירידה בהורמון הגברי טסטוסטרון ועלולים להופיע תסמינים של ירידה בחשק המיני, שינויים במצב הרוח, עייפות, דיכאון וכעס, הפחתה במסה השרירית וירידה בכוח השרירים, בריחת סידן ועוד. הטיפול שניתן הוא טיפול תרופתי הורמונלי שבעיקרו קשור לתפקוד המיני. במאמר זה נעסוק בהרחבה בגיל המעבר של aהאישה.
כל אישה נולדת עם מאות אלפי ביציות בלתי-בשלות השוכנות בשחלותיה, ועם הגיעה לבגרות מינית מבשילות כ-400,000 מתוכן. בתהליך ביולוגי הידוע כמחזור החודשי של האישה, משתחררת מדי חודש ביצית אחת מהשחלות, ושאר הביציות מתפרקות ואינן מתחדשות. בשל אי התחדשות המאגר, ככל שחולפות השנים מתמעט מספרן וכאשר נותרות כאלף, מתחיל גיל המעבר.
במקביל להתמעטות הביציות בשחלות, חלה ירידה הדרגתית בכמות ייצור ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון. כיוון שתפקידו של הורמון האסטרוגן הוא לעודד בניית עצם ולעכב את פירוקה, אחד התסמינים המטרידים ביותר בגיל המעבר הוא איבוד מסת עצם. נשים רבות בגיל המעבר חוות תהליך מואץ של אובדן מסת עצם.
בישראל, גיל המנופאוזה מתרחש בסביבות גיל 48–49. אולם יש נשים שחוות אותו מוקדם יותר, ובמקרים קיצוניים גם בסביבות גיל 40.
בקרב נשים המגיעות למנופאוזה לפני גיל 40, הסיכון לחלות באוסטאופורוזיס גבוה בכ-80% מאשר אצל נשים המגיעות לגיל המעבר בשלב מאוחר יותר בחייהן.
מנופאוזה מוקדמת (“Premature menopause”), מוגדרת כמצב שבו אישה שגילה מתחת ל-40 חווה ירידה בהורמוני המין – אסטרוגן, פרוגסטרון וטסטוסטרון, ומפסיקה לקבל את המחזר החודשי. מנופאוזה מוקדמת נפוצה בקרב כ–1% מהנשים. גורמי הסיכון לה, כמו גם התופעות הפיזיולוגיות והנפשיות המאפיינות אותה, שונים במידת מה מאלו של המנופאוזה הפיזיולוגית הרגילה (המגיעה לרוב בסביבות גיל 50).
בין התופעות המאפיינות מנופאוזה מוקדמת ניתן למנות יובש וגינלי, פעילות יתר של שלפוחית השתן, קשיי שינה, רגישות יתר, רמות מתח גבוהות, נטייה לתוקפנות, התקפי חרדה ודיכאון. חלק מן הנשים החוות מנופאוזה מוקדמת מדווחות על ירידה בהערכה העצמית, חוסר סיפוק וירידה בהרגשה הכללית. בקרב נשים שחוות מנופאוזה מוקדמת לרוב יימצא מחסור גדול יותר באנדרוגנים (בעיקר טסטוסטרון ואנדרוסטנדיון) בהשוואה לנשים המצויות במנופאוזה פיזיולוגית רגילה – דבר הגורם במרבית המקרים לירידה באנרגיה ובהרגשה הכללית ולירידה בליבידו ובתפקוד המיני. כמו כן, בהשוואה לאוכלוסיית הנשים החוות מנופאוזה רגילה, נשים במנופאוזה מוקדמת מצויות במשך תקופה ממושכת יותר במצב של מחסור אסטרוגני, מצב המעודד עלייה במחלות כרוניות הקשורות במנופאוזה, לרבות מחלות לב וכלי דם, מחלות דמנטיות אוסטאופורוזיס. מנופאוזה מוקדמת מעלה בכ-80% את הסיכון לאוסטאופורוזיס ככל שגיל המנופאוזה מגיע מוקדם יותר, כך עולה הסיכון לירידה בצפיפות רקמת העצם ולדלדול במסת העצם בעתיד. הנתונים מראים כי מנופאוזה מוקדמת לפני גיל 40 מעלה את הסיכון לאוסטיאופורוזיס ואת הנטייה לשברים בגיל מאוחר בכ-80%.
במקרים רבים של מנופאוזה מוקדמת מומלץ טיפול הורמונלי לטווח ארוך (לכל הפחות עד שהאישה מגיעה למנופאוזה פיזיולוגית רגילה – בסביבות גיל 50), וזאת במטרה להפחית את הופעת התסמינים ולהפחית את הסיכון למחלות כרוניות הקשורות בתופעה.
נוכח הסיכון המוגבר לאוסטיאופורוזיס בקרב נשים במנופאוזה מוקדמת, חשוב להוסיף לטיפול ההורמונלי גם תפריט יומי עשיר בסידן, צריכת תוספי סידן במינון של 1,200 מ”ג ביום, וויטמין D בקצובה יומית של 1,200-1,000. נוסף על כך, חשוב לבצע פעילות המשלבת עבודת כוח ותרגילי התנגדות לחיזוק מסת העצם. מומלץ לבצע בדיקות צפיפות עצם מיד בהינתן הטיפול המונע, וזאת על מנת להעריך את תמונת המצב בראשית התהליך ולבחון את תגובת הגוף לטיפול.
הכניסה למנופאוזה אינה מיידית. מדובר בתהליך מתמשך שבו עוברת האשה פרה-מנופאוזה, תקופה שבה חלה ירידה הדרגתית בכמות האסטרוגן המיוצר על ידי השחלות ובמקביל ירידה בייצור ההורמון פרוגסטרון. בשלב זה, האישה עדיין מבייצת אך באופן שאינו תקין, והמחזור החודשי שלה אינו סדיר. בשלב זה היא תחווה על פי רוב גלי חום ותופעות לוואי אחרות. חשוב לציין שכל אישה תחווה תופעות שונות, ולא כל אחת תסבול מכולן. כפי שהוסבר, ירידה בייצור ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון משפיעה על ייצור תאים בוני עצם ועל כן כל אישה בגיל המעבר נמצאת בסכנה לדלדול מסת העצם
בנוסף לתופעות הפיזיולוגיות, חוות נשים רבות בגיל המעבר ובעקבות מנופאוזה גם תסמינים נפשיים ורגשיים שונים, הכוללים התקפי חרדה וירידה במצב הרוח, מתח דכדוך, מתח ועצבנות יתר ועוד. אישה מוגדרת כמנופאוזאלית (כלומר שהגיעה לגיל המעבר), כאשר היא אינה מקבלת וסת במשך 6 חודשים רצופים או יותר. ובשלב הבא נפסקות גם תופעות הלוואי הכרוכות בהפסקת המחזור.
גיל המעבר יכול להתחיל מגיל 45 עד גיל 55, והוא נמשך בדרך כלל עד שלוש שנים.
בתקופה זו כל אישה תחווה אחרת את הפסקת הווסת. יהיו נשים שיסבלו מווסת ארוכה עם דימום חזק, או נשים שאצלן הווסת תהיה קצרה עם דימום חלש ולא משמעותי. אצל נשים מסוימות הווסת תפסק במהירות ביום אחד. תהליך זה הינו גיל מעבר טבעי, בניגוד לנשים שאצלן גיל המעבר מתחיל מוקדם יותר בגילאי ה-30- 40. מנופאוזה מוקדמת תימשך שנה עד שלוש שנים, ובמרבית המקרים הללו האישה תזדקק לתמיכה של טיפול הורמונלי.
רוב הנשים לא יזדקקו לטיפול ספציפי על מנת להתמודד עם תופעות גיל המעבר, אך במידה והתופעות מפריעות לתפקודה היומיומי של האישה, חשוב לדעת שכיום ישנם טיפולים תרופתיים שיכולים להקל עליה. הפתרונות הנפוצים כוללים טיפול הורמונלי חליפי, ליובש נרתיקי ינתנו חומרי סיכה או טיפול באסטרוגן וכן טיפול בתרופות נוגדות דיכאון.
מטרת נטילה של הורמונים בגיל המעבר, היא להקלה על סימפטומים כמו: גלי חום, הזעת לילה, דלקות בשלפוחית השתן, יובש נרתיקי וכדומה. באופן כללי, הטיפול יכלול שימוש באסטרוגן ופרוגסטרון שחלה ירידה ברמתן בגיל המעבר. קיימים סוגים שונים של תרופות הורמונליות, וכל אישה תקבל את השילוב המתאים עבורה מהרופא המטפל. ההתאמה תתבצע על פי מצב אישי כמו האם הוסרו השחלות בניתוח, האם עדיין הן מקבלות ווסת או לא מקבלות ווסת בכלל. התרופות עצמן יכולות להגיע בצורות נטילה שונות: טבליות, קרמים למריחה, מדבקה עורית ואפילו שתל תת עורי.
כיוון שנטילת תרופות הורמונליות כרוכות לעיתים בהופעה של תופעות לוואי שונות, נשים רבות נעזרות בטיפולים טבעיים. עולם הרפואה המשלימה התקדם מאד והיום ניתן לשלב טיפולים טבעיים כמו דיקור סיני, טיפול בצמחי מרפא ועוד. כמו כן קיימים פתרונות המתמקדים בתפריטים תזונתיים מותאמים. ידוע גם שפעילות גופנית יכולה להקל על התסמינים ומשפרת את מצב הרוח.
אוסטאופורוזיס, המכונה גם מחלת דלדול העצם, היא מחלת עצם מטבולית הנגרמת כתוצאה מתהליך שחלוף העצם, המוביל לאיבוד מסת עצם והגברת שבריריות העצמות. העצם, מתוקף היותה רקמה דינמית, נהרסת ונבנית באופן תמידי. בגיל המעבר קצב פירוק העצם גובר על קצב בנייתה, והנתונים מצביעים על כך שאחת מכל שלוש נשים עתידה לסבול מאוסטאופורוזיס. שברים בעמוד השדרה, בפרק כף היד ובצוואר הירך – הנחשב למסוכן ביותר – הם ההשלכות העיקריות של מחלת האוסטאופורוזיס. ראוי לציין כי הסיבה לכך שמחלת האוסטאופורוזיס שכיחה יותר בקרב נשים בגיל המעבר היא הירידה החדה בצפיפות העצם המתרחשת במהלך גיל זה.
חשוב מאוד לאבחן מוקדם ככל הניתן את מחלת האוסטאופורוזיס כיוון שכיום יש מגוון טיפולים יעילים ובטוחים – וההשלכות של חוסר מודעות ומניעה עשויות להיות בלתי-הפיכות. לכל אישה בגיל המעבר מומלץ לעקוב אחר צריכת הסידן שלה, במידה ומתגלה חוסר, יש לשקול לצרוך תוסף סידן. את הסידן ניתן לצרוך מהמזון, עם זאת חשוב לדעת שלא כל הסידן מהמזון נספג בגוף עקב סיבות רבות כמו גיל, גורמים מעכבי ספיגה ועוד. על כן, מומלץ להוסיף לשגרה היומית ולהשלים את הצריכה היומית הנדרשת באמצעות תוסף סידן.
ידוע כי לא כל הסידן המצוי במזון נספג בגוף. הנתונים הם בגיל הינקות כ-60% ספיגה וככל שמתבגרים מגיעים רק ל-30% ספיגת סידן מהמזון ובהמשך אף פחות מכך. לכן, חשוב לשקול צריכה של תוסף סידן על מנת לוודא שרמות הסידן בגוף נשמרות. המוצרים של אמורפיקיור מהווים פריצת דרך בתחום האוסטאופורוזיס. במחקר קליני הוכחה ספיגה של פי 2 עד 4.6 של סידן קרבונט אמורפי יותר מכל תוסף סידן אחר שקיים. “קפליות דנסיטי” מכילות סידן קרבונט אמורפי, שתכונותיו ייחודיות בהשוואה לכל תוספי הסידן בשוק. גודלו ננומטרי והוא חסר צורה ובזכות תכונות אלו הוכיח במחקרים כי הוא נספג הרבה יותר בגוף.
אם את עוברת פרה-מנופאוזה, ייתכן שעדיין תוכלי להיכנס להריון בשלב זה, לפני שהמחזור שלך יפסיק לחלוטין. עם זאת, הפוריות שלך תרד, כלומר, יהיה קשה יותר להיכנס להריון. אומרים שעברת את גיל המעבר ברגע שלא קיבלת מחזור במשך שנה. בדרך כלל לא תוכלי להיכנס להריון באופן טבעי לאחר שלב זה.
אם את עוברת גיל מעבר מוקדם, יש סיכוי שהשחלות שלך יתחילו לפתע לעבוד שוב, ואת יכולה להרות. זה קורה אצל 1 מתוך 100 נשים שאובחנו עם פרה-מנופאוזה
נשים רבות חוששות מכך שבעקבות נטילת הורמונים בגיל המעבר הן יחוו עלייה במשקל. מספר מחקרים מדעיים מראים שאין קשר ישיר בין עלייה במשקל לבין גיל המעבר עצמו. בעולם הרפואה גורסים שבשנים אלו של גיל המעבר יש חלוקה מחדש של מסת שומן, עם עלייה ביחס המותניים לירכיים. למרות שסברה נפוצה כי טיפול הורמונלי גורם בהכרח לעלייה במשקל, ראיות זמינות מצביעות על כך שזה לא נכון. במקרה ואת חווה עלייה במשקל לצד טיפול הורמונלי יש להתייעץ עם מומחה תזונה ולשקול להכניס תוכנית קבועה של פעילות גופנית.
שינויים בדפוסי הווסת והופעת גלי חום הם בדרך כלל הסימנים הראשונים. למרות שאין צורך בבדיקות דם, הרופא המטפל יכול לבצע בדיקות דם או שתן כדי לקבוע את רמות ההורמונים אסטרדיול, הורמון מגרה זקיקים (FSH) והורמון מחלמן (LH).
גיל המעבר יכול להביא עימו תופעות רבות, חלקן נפוצות יותר כמו אי סדרים במחזור החודשי וגלי חום, וחלקן נפוצות פחות. אחת המסקנות החשובות מתופעות גיל המעבר היא הצורך לשים לב למשק הסידן בגוף, שכן מאזנים אלו בסיכון גבוהה להיפגע, ואף לחלות במחלת האוסטאופורוזיס. ככל שאנו מתבגרים חלה ירידה בצפיפות העצם ועל כן עקב השינויים ההורמונליים נשים נמצאות יותר בסיכון. יש לשים לב לתזונה עתירה בסידן ולשקול צריכה של תוסף, כדוגמת קפליות דנסיטי, סידן קרבונט אמורפי. חשוב לשמור על אורח חיים בריא המשלב תזונה בריאה ופעילות גופנית סדירה, על מנת למנוע מחלות ולהאריך חיים.
שתפו:
מאמרים נוספים
תוספי התזונה של אמורפיקל אינם תרופה והם לא נועדו לאבחן, לטפל, לרפא או למנוע מחלה כלשהי. בכל מקרה של בעיה רפואית, יש להתייעץ עם הרופא המטפל.
