30 ש"ח הנחה על כל זוג בעגלה* | 2 מוצרים ומעלה - משלוח חינם
מתוקף היותה בלוטה אנדוקרינית, מייצרת ומפרישה בלוטת התריס הורמונים באופן ישיר אל מחזור הדם. ההורמונים המשמעותיים ביותר אותם מפרישה בלוטת הם תירוקסין (T4) ותריודוטירונין (3T), הקובעים את קצב המטבוליזם של הגוף ומסייעים לתפקוד תקין של המוח, הלב, השרירים ולניצול האנרגיה. הורמון נוסף אותו מייצרת בלוטת התריס הוא הקלציטונין, האחראי לוויסות רמות הסידן בדם.
יתר פעילות בלוטת התריס, או בשמה האחר, היפרתירואידיזם, הוא מצב בו בלוטת התריס מייצרת עודף של הורמונים. מצב בו מתרחשת יתר פעילות של בלוטת התריס דורש טיפול בהקדם, במטרה להקל על התסמינים וכדי למנוע מצבים חמורים יותר. לרוב, פעילות יתר של בלוטת התריס נובעת מעלייה בקצב חילוף החומרים בגוף.
מדובר במחלה אוטואימונית האחראית על כ-85% מסה"כ מקרי יתר פעילות בלוטת התריס. המחלה שכיחה יותר בקרב נשים בגילאי 60-40 (ביחס של 1 ל-8), ונפוצה בעיקר בקרב נשים אשר להן היסטוריה משפחתית עם המחלה. לרוב, מחלת הגרייבס מתאפיינת בפעילות יתר של בלוטת התריס, יחד עם הגדלה שלה.
1. מין: בכל הקשור לסיכויים להיארעות פעילות יתר של בלוטת התריס, היחס בין נשים לגברים נע בין 1 ל-7 לבין
1 ל-10.
2. גנטיקה: תאומים זהים: לאח התאום יש כ-50% הסתברות לחלות במחלה במידה ואחד התאומים חולה. במידה
ומדובר בתאומים שאינם זהים, הסיכוי להיארעות המחלה בקרב התאום השני הוא כ-9%.
3. מתח: נחשב בקרב רבים לגורם העיקרי למחלת הגרייבס. במחקרים נמצא כי המחלה מלווה לעיתים במצבים של
שוק רגשי.
פעילות יתר של בלוטת התריס הוא מצב המשבש מערכות רבות בגוף. הסימפטומים העיקריים הנובעים מפעילות יתר של
בלוטת התריס הם:
1. עצבנות
2. שלשולים
3. ירידה במשקל
4. דפיקות לב
5. דופק מהיר
6. הזעת יתר
7. נדודי שינה
8. חולשה
9. בלט עין
10. רעד קל
חשוב לדעת, כי הסימפטומים של פעילות יתר של בלוטת התריס משתנים בין אדם לאדם, ותלויים בין היתר ברמת הפרשת ההורמונים.
חשוב להדגיש כי יש להיוועץ ברופא אשר יבחן כל מקרה לגופו. במידה ומדובר בחולים מבוגרים עם יתר פעילות בלוטת התריס טיפול באמצעות תרופות עשוי להיות מסוכן ולכן חובה לשלול תגובות רעילות. שלושת האמצעים הנפוצים לטיפול בבלוטת התריס:
1. טיפול תרופתי: במקרים רבים טיפול תרופתי האורך כשנה יספיק על-מנת להתגבר על פעילות יתר של בלוטת התריס. לרוב, הטיפול התרופתי ביתר פעילות בלוטת התריס יהיה הטיפול הראשוני אשר יוצע לחולה.
2. טיפול ביוד רדיואקטיבי: טיפול זה, המבוצע דרך הפה, נחשב לנפוץ, יעיל ובטוח. היוד הוא מרכיב חיוני של תירוקסין ותריודוטירונין. רוב החולים המטופלים באמצעות יוד רדיואקטיבי יפתחו בשלב מאוחר יותר תת פעילות של בלוטת התריס. בקרב קשישים, הסיבה השכיחה ביותר לפעילות יתר בלוטת התריס היא צריכה נמוכה של יוד ושימוש מוגבר של תרופות מקבוצת Aminodarone ו-Antihypertensive.
3. טיפול כירורגי: לעיתים רחוקות עולה הצורך לכרות את בלוטת התריס – דבר המתרחש בעיקר אם בלוטת התריס גדולה מאוד או במידה וקיימת רגישות לתרופות. טיפול כירורגי פותר מיידית את בעיית פעילות היתר של בלוטת התריס, אך ישנם סיכונים הנובעים מסיבוכים פוטנציאליים של הניתוח. לאחר הניתוח יש לנקוט בטיפול בתת פעילות בלוטת התריס.
יתר פעילות של בלוטת התריס (היפרתירואידיזם) היא מצב בו הבלוטה מייצרת כמות גדולה מדי של הורמוני התריס. אבחון מוקדם ומדויק של המצב חיוני לטיפול יעיל ולמניעת סיבוכים ארוכי טווח. כשמופיעים תסמינים כמו עצבנות, רעד בידיים, ירידה במשקל ללא סיבה ברורה, או דפיקות לב מהירות, חשוב לפנות לרופא לבירור.
התהליך האבחוני משלב בדרך כלל מספר בדיקות משלימות המאפשרות לקבל תמונה מקיפה של תפקוד הבלוטה. האבחון המוקדם חשוב במיוחד מכיוון שיתר פעילות של בלוטת התריס עלולה להשפיע על מערכות גוף רבות, כולל מערכת הלב וכלי הדם, מערכת העיכול, בריאות העצם והמצב הנפשי.
| תסמינים של יתר פעילות | תסמינים של תת-פעילות |
|---|---|
| ירידה במשקל | עלייה במשקל |
| עצבנות ואי שקט | עייפות וחולשה |
| דופק מהיר | דופק איטי |
| חום וסבילות נמוכה לחום | רגישות לקור |
| נדודי שינה | ישנוניות מוגברת |
בדיקות הדם הן הכלי הראשוני והחשוב ביותר לאבחון הפרעות בתפקוד בלוטת התריס. הבדיקות העיקריות כוללות:
בדיקת TSH (הורמון מגרה תירואיד) – רמה נמוכה של TSH מצביעה בדרך כלל על יתר פעילות של בלוטת התריס.
בדיקת T4 החופשי (Free T4) – רמה גבוהה מעידה על יתר פעילות.
בדיקת T3 החופשי (Free T3) – גם כאן, רמה גבוהה תומכת באבחנה של יתר פעילות.
הבדיקה הפיזיקלית של הצוואר מאפשרת לרופא להעריך את גודל בלוטת התריס, המרקם והסימטריה שלה. במקרים של יתר פעילות, הבלוטה עשויה להיות מוגדלת (זפק) או לכלול קשרים (נודולים).
ממצאים חריגים בבדיקה הפיזיקלית עשויים להוביל להפניה לבדיקות הדמיה נוספות כמו אולטרסאונד או מיפוי יוד רדיואקטיבי.
אולטרסאונד של בלוטת התריס היא בדיקה לא פולשנית המספקת תמונה מפורטת של מבנה הבלוטה ומאפשרת לזהות שינויים במרקם, קשרים, ציסטות או שינויים אחרים שאינם ניתנים לזיהוי בבדיקה פיזיקלית בלבד.
הבדיקה אינה דורשת הכנה מיוחדת ואורכת בדרך כלל כ-15-20 דקות. היא מבוצעת על-ידי הנחת מתמר אולטרסאונד על הצוואר לאחר מריחת ג'ל מיוחד. הבדיקה שימושית במיוחד במקרים שיש חשד לקשרים בבלוטה או כאשר הבלוטה מוגדלת באופן לא אחיד.
תוצאות האולטרסאונד, בשילוב עם בדיקות הדם ובדיקה פיזיקלית, מסייעות לרופא לקבל תמונה מקיפה יותר על מצב הבלוטה ולהחליט אם יש צורך בבדיקות נוספות.
מיפוי יוד רדיואקטיבי היא בדיקה המאפשרת הערכה של פעילות בלוטת התריס באמצעות מדידת קליטת יוד רדיואקטיבי על ידי הבלוטה. הבדיקה מסייעת להבחין בין סוגים שונים של יתר פעילות ולזהות אזורים בבלוטה עם פעילות מוגברת או מופחתת.
לקראת הבדיקה, המטופל מתבקש להימנע ממזונות עשירים ביוד ותרופות מסוימות. במהלך הבדיקה, המטופל בולע כמות קטנה של יוד רדיואקטיבי, ולאחר מספר שעות (או 24 שעות, תלוי בפרוטוקול) מבוצעת סריקה המאפשרת לראות איך התפזר היוד בבלוטה.
אז נכון, בכל הקשור לבלוטת התריס טיפול לרוב יורכב מתרופות שונות, אך חשוב להקפיד גם על תזונה שתשתלב עם ההליך הטיפולי. יש לזכור כי במצב של פעילות יתר בלוטת התריס, הגוף עובר פירוק מוגבר של רקמות הנובע מחילוף חומרים מואץ, וזה דבר המחזק את הצורך בתזונה נכונה ומאוזנת שתקל על התסמינים.
אז אם אתם מעדיפים למקרה של יתר פעילות בלוטת התריס טיפול טבעי כמה שיותר, תוכלו להרכיב תפריט תזונתי מאוזן הכולל את כל אבות המזון ועשיר בויטמינים ומינרלים. מומלץ להימנע ממזונות המכילים יוד (כדוגמת אצות), וממזונות ומשקאות ממריצים. המזונות שמומלץ להגביר בצריכתם:
1. מזונות בעלי מרכיבים גויטרוגנים: מעכבים את פעילות בלוטת התריס ולכן פוחת הסיכוי להתרחשות פעילות יתר בלוטת התריס. דוגמאות למזונות אלו הם ברוקולי וכרוב.
2. פחמימות מורכבות: מתוקף היותן עשירות בסיבים תזונתיים, מסייעות הפחמימות המורכבות לשמירת אנרגיה זמינה בגוף ולמניעת שינויים קיצוניים ברמות הסוכר.
3. חלבונים: מסייעים בוויסות תהליכי חילוף החומרים ובבניית רקמות בגוף.
4. פירות וירקות: משמשים מקור לנוגדי חמצון, ולויטמינים ומינרלים המסייעים בנטרול רדיקלים חופשיים ומשתתפים בתהליכים מטבוליים.
5. חומצות שומן חיוניות מסוג אומגה 3: מצויות בדגי ים צפוני כדוגמת סלמון ומקרל ובזרעי פשתן.
מטרתם הטבעית של טיפולים בפעילות יתר של בלוטת התריס היא הפחתת רמת פעילותה. טיפולים הגורמים לירידה בפעילותה של בלוטת התריס עשויים להוביל לירידה כרונית ברמות הסידן. במידה ואינכם צורכים את מינון הסידן היומי המומלץ לכם, ייתכן כי ישנו צורך בהשלמה תזונתית באמצעות תוסף סידן. חשוב לזכור כי לא כל הסידן אשר אנו צורכים באמצעות המזון נספג בגופנו (משתנה בין סוגי המזון השונים ובין אדם לאדם), ולכן מומלץ להשלים את ערכיו – לרבות במקרה של יתר פעילות בלוטת התריס. דנסיטי הסידן האמורפי הוכח כנספג בגוף בממוצע פי 2 יותר מאשר קלציום
קרבונט גבישי.
*חשוב: בטרם נוטלים תוסף סידן – יש להתייעץ עם הרופא המטפל.
הסימנים הראשונים יכולים לכלול עצבנות, חרדה, רעד בידיים, הזעת יתר, דפיקות לב מהירות, ירידה במשקל למרות תיאבון מוגבר, חולשת שרירים ותחושת חום מוגברת. חשוב לציין שהתסמינים עשויים להיות שונים מאדם לאדם ולפעמים להופיע בהדרגה.
התשובה תלויה בסיבה ליתר הפעילות. במקרים מסוימים, טיפול ביוד רדיואקטיבי או ניתוח עשויים להביא לריפוי קבוע. במקרים אחרים, יש צורך בטיפול תרופתי ארוך טווח לשליטה במצב. הגישה הטיפולית נקבעת על-פי הסיבה ליתר הפעילות, גיל המטופל ומצבו הבריאותי הכללי.
בפעילות יתר, הבלוטה מייצרת יותר מדי הורמוני תריס, מה שמוביל להאצת תהליכים מטבוליים בגוף. התסמינים כוללים ירידה במשקל, דופק מהיר ועצבנות. בתת-פעילות, הבלוטה מייצרת מעט מדי הורמונים, מה שמוביל להאטת תהליכים מטבוליים. התסמינים כוללים עלייה במשקל, עייפות ורגישות לקור.
סטרס אינו גורם ישיר ליתר פעילות של בלוטת התריס, אך עשוי להחמיר תסמינים קיימים או לזרז הופעת המחלה אצל אנשים עם נטייה גנטית. בנוסף, חלק מתסמיני הסטרס (כמו דפיקות לב, עצבנות) דומים לתסמיני יתר פעילות, מה שעלול להקשות על האבחנה.
בטיפול תרופתי, ניתן לצפות לשיפור בתסמינים תוך 2-4 שבועות, אך איזון מלא של רמות ההורמונים עשוי להימשך 2-3 חודשים. לאחר טיפול ביוד רדיואקטיבי, התהליך ארוך יותר ועשוי להימשך 3-6 חודשים. חשוב להמשיך במעקב רפואי סדיר גם לאחר איזון המצב.
כן, יתר פעילות בלוטת התריס עלולה להשפיע על הלב ולגרום לדופק מהיר, הפרעות קצב, יתר לחץ דם וחולשת שריר הלב. במקרים ממושכים ללא טיפול, המצב עלול להוביל לאי ספיקת לב. לכן חשוב לאזן את תפקוד הבלוטה מוקדם ככל האפשר.
שינויים באורח החיים כמו הפחתת סטרס, פעילות גופנית מתונה ותזונה מאוזנת יכולים לתמוך בטיפול התרופתי. עם זאת, חשוב להתייעץ עם הרופא המטפל לפני נטילת תוספי תזונה או צמחי מרפא, כיוון שחלקם עלולים להשפיע על יעילות התרופות או על תפקוד הבלוטה. תוספי תזונה איכותיים המכילים מינרלים חיוניים עשויים לתמוך בבריאות הכללית במהלך הטיפול.
המסר לא נבדק על-ידי משרד הבריאות. המוצר איננו תרופה ואינו מיועד לאבחן, לטפל, לרפא או למנוע מחלה כלשהי.
שתפו:
מאמרים נוספים
היתרונות של סידן אמורפי בטיפול באוסטאופורוזיס
תוספי התזונה של אמורפיקל אינם תרופה והם לא נועדו לאבחן, לטפל, לרפא או למנוע מחלה כלשהי. בכל מקרה של בעיה רפואית, יש להתייעץ עם הרופא המטפל.
